תאבון
תֵּאָבוֹן עריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | תיאבון |
הגייה* | te'avon |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ת־א־ב |
דרך תצורה | משקל קִטָּלוֹן |
נטיות | תֵּאֲבוֹנוֹ, תֵּאֲבוֹנָהּ |
- רצון מלא להנאת הגוף. מצב בו הגוף חש בצורך במזון או צרכים אחרים.
- ”רצה - לתאבון אוכלה, רצה - אכילה גסה אוכלה“ (בבלי, מסכת יבמות – דף מ, עמוד א)
- ”למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון“ (בבלי, מסכת חולין – דף פד, עמוד א)
גיזרון עריכה
מידע נוסף עריכה
- בלשון חז"ל המילה מתאימה לכל רצון בלשון ימינו משמשת לרצון במזון בלבד.
- גם בלשון חז"ל וגם כיום המילה מבטאת רצון ברמה סבירה בשונה מתאוה שמתארת רצון מוגבר.
צירופים עריכה
נגזרות עריכה
מילים נרדפות עריכה
ניגודים עריכה
גם