מט

יש להוסיף לדף זה את הערך: מָט.

מָט

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	מט
שורש וגזרה	מ־ו־ט
בניין	פָּעַל (קַל)

1. איבד מיציבותו.

   • ”לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם; כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם, וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ.“ (דברים לב, פסוק לה)
   • ”כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה; וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא־יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט – אָמַר מְרַחֲמֵךְ, יהוה.“ (ישעיהו נד, פסוק י)
   • ”הָמוּ גוֹיִם, מָטוּ מַמְלָכוֹת; נָתַן בְּקוֹלוֹ, תָּמוּג אָרֶץ.“ (תהלים מו, פסוק ז)
   • ”הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ; רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי־מָטָה.“ (תהלים ס, פסוק ד)
   • הנה הבית הזה, מט לנפול.

צירופים

• מט לפול

מילים נרדפות

• נפל

ראו גם

• מטה
• המיט
• נטה
• התמוטט

מַט

1. לשון ימי הביניים מהלך נצחון מוחלט בשחמט.

   • ”וְהַמֶּלֶךְ יְהִי נִתְפָּשׂ בְּשַׁחְתָּם / בְּלִי חֶמְלָה וְיִלָּכֵד בְּרִשְׁתָּם,
     וְאֵין מָנוֹס לְהִנָּצֵל וּמִפְלָט / וְאֵין מִבְרָח לְעִיר מִבְצָר וּמִקְלָט!
     וְעַל יַד צַר יְהִי נִשְׁפָּט וְנִשְׁמָט, / וְאֵין מַצִּיל – וְלַהֶרֶג יְהִי מָט.“ (שחוק האשקוקי, מאת אברהם אבן עזרא, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• פירוק השם שחמט לרכיביו, ור' שח. מפרסית: مات (מַאת) – נדהם.

תרגום

• אנגלית: mate‏‏‏‏