"ובאמרי 'חרדת־קודש' – אין אני רוצה לתת לכם 'מחמאה', או 'קוֹמפּלימנט' זול – לאותם אנשים שיש לי הכבוד לנאום לפניהם (מתוך נאומו של זאב ז'בוטינסקי במועצה הארץ־ישראלית)
מקור המילה בהבנה מוטעית של הפסוק: ”חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו, וּקְרָב־לִבּוֹ; רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן, וְהֵמָּה פְתִחוֹת.“ (תהלים נה, פסוק כב). למעשה ה־מ' כאן היא מ' היתרון, וכוונת הפסוק היא: 'דבריו רכים משמן וחלקים מֵחמאה (=חֲמָאוֹת בלשון רבים), אך בלבו הוא מתכנן קרב (פְּתִחוֹת הן כנראה חרבות או כיוצא בזה)'. ניקוד המילה מַחְמָאוֹת במקום מֵחֲמָאוֹת חריג. הפתח במ"ם מקורו אולי בהשפעת החי"ת הגרונית.
אכן יש המבארים את הפסוק "חלקו מחמאות פיו וקרב לבו", שמחמאות קרוים על שם חמאה הרכה ומרכת, כך אדם נותן מחמאה לחבירו, מרכו מהעמדה היותר איתנה בה היה נמצא. וראה ספר השורשים לרד"ק וספר השורשים לר' אבן ג'אנח.
