עלבון
עֶלְבּוֹן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עלבון |
| הגייה* | elbon |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ע־ל־ב |
| דרך תצורה | משקל קִטְלוֹן |
| נטיות | ר׳ עֶלְבּוֹנוֹת או עֶלְבּוֹנִים; עֶלְבּוֹן־, ר׳ עֶלְבּוֹנוֹת־ או עֶלְבּוֹנֵי־ |
- לשון חז"ל הרגשת צער וכאב על פגיעה בכבוד; הכלמה, פגיעה בכבוד.
- ”והוה צנוע וארך-רוח ומוחל על עלבונו“ (משנה, מסכת אבות – פרק ו, משנה א)
- ”אוי להם לבריות מעלבונה של תורה“ (משנה, מסכת אבות – פרק ו, משנה ב)
- העובד חש עלבון כאשר המנהל צעק עליו והעיר לו על טעותו לפני חבריו.
- "והנה, באור היום העולה נח לו במרכז החדר עלבון גדול, קשה." (עלבון / ערן צור)
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: עלבון |
| השורש עלב | |
|---|---|
|