מְגֻנֶּה

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאמגונה
הגייה*megune
חלק דיברתואר
מיןזכר
שורשג־נ־י/ה
דרך תצורהמשקל מְקֻטָּל
נטיותנ׳ מְגֻנָּה, ר׳ מְגֻנִּים, נ"ר מְגֻנּוֹת
  1. (יש לשכתב פירוש זה): שהיחס אליו שלילי. בדר"כ בתחום המוסר כשאין בו איסור גמור.
    • תלמיד חכם המזלזל בנטילת ידים הרי זה מגונה, מגונה ממנו האוכל מלפני אורח דרך ארץ פ"ז ט'

גיזרון

עריכה

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

מְגִנָּה

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלאמגינה
הגייה*megina
חלק דיברשם־עצם
מיןנקבה
שורשג־נ־ן
דרך תצורהמשקל מַקְטֵלָה
נטיותמְגִנַּת־
  1. [מליצה] צער. שברון.
    • ”תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם“ (איכה ג, פסוק סה)
    • "הֲדוֹךְ קָמַי חַי אֵלְ-קַנָא, בְּמוֹג לֵבָב וּבִמְגִנָּה, וְנַרְחִיב פֶּה וּנְמַלֶאנָה, לְשׁוֹנֵנוּ לְךָ רִנָּה" (דרור יקרא)
    • הברד הכבד השחית את הפירות למגינת ליבם של החקלאים.

גיזרון

עריכה
  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא, הפרשנים נתחבטו בגזרונה. האם משורש מ־ג־ן, ג־נ־ן, או י־ג־י/ה

פרשנים מפרשים

עריכה
  • פסיקתא: טירוף הדעת והוא לשון יון "אמגינה".
  • רש"י: א. שבר לב כמו בפועל מִגֵּן. ב. אוטם הלב צרה ואנחה אשר כנגד ליבם. (והמפרש לשון תוגה ויגון טועה שאין הנו"ן שורש בו)
  • אבן עזרא: יש אומרים שדגשות הנו"ן נוסף והוא מגזרת מגן צריך על משקל אכילה והנכון בעיני שהוא מן גנון והציל.

צירופים

עריכה

ראו גם

עריכה
השורש גנן
  • שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:
  1. ג־נ־ן א - שמירה / הגנה.
  2. ג־נ־ן ב - בוסתן / גינה.