מָבוֹי

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מבוי
הגייה* mavoy
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ב־ו־א
דרך תצורה משקל מִקְטָל
נטיות ר׳ מְבוֹאוֹת
 
מבוי טיפוסי
  1. לשון חז"ל רחוב פנימי – בדר"כ צר וארוך – ומשותף לכמה חצרות שפתיחיהן בצידיו.
    • ”חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ וּפְתוּחוֹת לְמָבוֹי, עֵרְבוּ בַּחֲצֵרוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת, וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי; וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי, מֻתָּרִין כָּאן וְכָאן.“ (משנה, מסכת עירוביןפרק ו, משנה ח)
    • ”חצר של רבים ומבואות שאין מפולשין עיריבו מותרין לא עיריבו אסורין“ (תוספתא, מסכת שבתפרק א, הלכה ה)

גיזרון

עריכה
  • צורה משנית למילה המקראית מבוא. במקום הצורה המקראית משורשי ע"ו-ל"א (מבוא) נוקטת לשון תנאים בלשון יחיד בצורה משורשי ע"ו-ל"י (מבוא-מבוי).
  • במשנה, במגילת שירי עולת השבת, ובמגילת ההודיות שלשונם מגלמת לשון מעבר מן הלשון המקראית-ללשון חז"ל, מופיעה תיבת "'מבוא'", לצד תיבת "מָבוֹאִי" המחודשת, החוקר משה בר אשר הסיק כי תיבה זו אומנם משמרת את המשמעות שבתיבת מבוא המקראית, אך צורנית משקפת היא שלב ביניים שסופה בהסטת מה של המשמעות המופיעה במילה התנאית המאוחרת, להלן: מבוי.

צירופים

עריכה

תרגום

עריכה
  • אנגלית: lobby‏‏‏‏

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך בוויקיפדיה: ערך בוויקיפדיה


השורש בוא

השורש ב־ו־א הוא שורש מורכב השייך גם לגזרת נע"ו/י וגם לגזרת נל"א.

נטיות הפעלים

עריכה
ב־ו־א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּא בָּא יָבוֹא בּוֹא לָבוֹא
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הֵבִיא מֵבִיא יָבִיא הָבֵא לְהָבִיא
הֻפְעַל הוּבָא מוּבָא יוּבָא -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-