לץ
לֵץ עריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | לץ |
הגייה* | lets |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ל־י־ץ |
דרך תצורה | משקל קָטֵל |
נטיות | ר׳ לֵצִים; לֵץ־, לֵצֵי־ |
גזרון עריכה
- (1) אכדית: אֱלֱצֻ (elēṣu) [1]. בהוראת: לשמוח או לגרום לשמחה . השוו גזרון עלץ.
- (2) ערבית־גלילית: لظى נהגה: לִט' שיסודו משורש ל-ט-י (ل ظ ي) או , ל-ט-ו (ل ظ و) במשמעות: לשרוף,להעלות-בלהבות. בפי ערביי הגליל ובהוראה מצמצמת: גנב. השוו למילה המופיעה תדיר בספריו של יוסף מתתיהו ובתלמוד: לִיסְט בהוראת: פורע חוק החי בשולי דרכים ("מלסטם את הבריות") [2][3].
נגזרות עריכה
פרשנים מפרשים עריכה
- רש"י על משלי יט כט: "נכונו ללצים" - הקב"ה זימן לו שפטים של צרעת לזה הלץ המספר בלשון הרע.
צירופים עריכה
מילים נרדפות עריכה
תרגום עריכה
ראו גם עריכה
סימוכין עריכה
- ↑ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago 1958-2004 ,elēṣu . page: 88
- ↑ חסיב שחאדה, בעיותיה של המילונאות העברית לערבית המדוברת. לשונינו. א' (תשרי תשל"ט),עמ':56
- ↑ אילון גלעד, .מה היה הלֵיצָן הראשון ומדוע הוא הפחיד את חז"ל?, באתר "הארץ", 4/03/2020
לָץ (גם: לֵץ) עריכה
ניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | לץ |
שורש וגזרה | ל־י־ץ, גזרת נע"ו/י |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- חמד לצון, לעג.
- ”אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ; ולעניים (וְלַעֲנָוִים), יִתֶּן חֵן“ (משלי ג, פסוק לד)
- "רגלי חסידיו ישמור אם ללצים הוא יליץ" (תלמוד ירושלמי, סדר נזיקין, מסכת שבועות, פרק א', דף ז')
גיזרון עריכה
- מן ל-י-ץ.
נגזרות עריכה
מילים נרדפות עריכה
תרגום עריכה
השורש ליץ | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|