ליצן
לֵיצָן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | ליצן |
| הגייה* | le(y)tsan |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ל־י־ץ |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָן |
| נטיות | ר׳ לֵיצָנִים; לֵיצַן־, ר׳ לֵיצָנֵי־; נ׳ לֵיצָנִית, נ"ר לֵיצָנִיּוֹת |
- אדם שמקצועו להצחיק אחרים. לבוש לרוב בתחפושת צבעונית ונושא אביזרים נלווים, כגון אקדח מים, שמטרתם לבדח.
- הזמנו ליצן למסיבת יום־ההולדת של בננו.
- אדם האוהב להתלוצץ ולספר בדיחות.
גיזרון
עריכה- מקור המילה בתלמוד הירושלמי: ”אין דור שאין בו ליצנים מה היו פריצי הדור עושין היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו דוד אימת יבנה בית המקדש אימתי בית ה' נלך והוא אומר אע"פ שמתכונין להכעיסני יבא עלי שאני שמח בלבי“ (ירושלמי, מסכת ברכות – פרק ב, הלכה א גמרא).
- ללא ניקוד נכתב ונהגה כדרך ההגייה הספרדית: לֵצָן והסיבה לכך נעוצה בכך שבמסורת ההגייה הספרדית – שממנה בעיקר שאבה העברית החדשה את דרך הגיית התנועות – אין כל הבדל בהגייה בין צירי (מלא או חסר) ובין סגול. ואילו במסורת ההגייה האשכנזית, שהתגבשה בימי הביניים בהשפעת הלשונות הגרמניות, נוצר הבדל בין הגיית הצירי ובין הגיית הסגול: צירי מלא או חסר נהגה ey, ואילו סגול נהגה e.
הערות
עריכה- אף על פי שהאקדמיה ללשון העברית ממליצה לכתוב "לֵצָן", הצורה "לֵיצָן", הנכתבת ביו"ד, נפוצה יותר. בתלמוד מופיעות "ליצן" ו"ליצנות" כמעט תמיד בצירה מלא, זו הצורה הכמעט בלעדית בה היא נכתבת היום בעיתונות ובספרות, והיא הקרובה ביותר לדרך בה המילה נהגית[1].
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהמידע נוסף
עריכה- המילה ליצן שימשה במקור לתיאור אדם שצחק על אחרים מתוך רשעות.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: ליצן |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ליצנים |
- אילון גלעד, מהשפה פנימה: "מה היה הלֵיצָן הראשון ומדוע הוא הפחיד את חז"ל?". "הארץ", 4 במרץ 2020.
הערות שוליים
עריכה- ↑ דף שו"ת מאת רוביק רוזנטל, באתר הוצאת הספרים.
| השורש ליץ | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|