לֵיצָןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ליצן
הגייה* letsan
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ל־י־ץ
דרך תצורה משקל קַטְלָן
נטיות ר׳ לֵיצָנִים; לֵיצַן־, ר׳ לֵיצָנֵי־; נ׳ לֵיצָנִית, נ"ר לֵיצָנִיּוֹת
 
ליצן
  1. מי שתפקידו להצחיק אחרים. לבוש לרוב בתחפושת מיוחדת ובאביזרים נלווים, כגון אקדח מים, שמטרתם לבדח.
    • הזמנו ליצן למסיבת יום־ההולדת של בננו.
  2. אדם האוהב להתלוצץ ולספר בדיחות.

גיזרוןעריכה

  • מקור המילה בתלמוד הירושלמי: ”אין דור שאין בו ליצנים מה היו פריצי הדור עושין היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו דוד אימת יבנה בית המקדש אימתי בית ה' נלך והוא אומר אע"פ שמתכונין להכעיסני יבא עלי שאני שמח בלבי“ (ירושלמי, מסכת ברכותפרק ב, הלכה א גמרא).

הערותעריכה

  • אף על פי שהאקדמיה ללשון העברית ממליצה לכתוב "לֵצָן", הצורה "לֵיצָן", הנכתבת ביו"ד, נפוצה יותר. בתלמוד מופיעות "ליצן" ו"ליצנות" כמעט תמיד בצירה מלא, זו הצורה הכמעט בלעדית בה היא נכתבת היום בעיתונות ובספרות, והיא הקרובה ביותר לדרך בה אנו הוגים את המילה[1].

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: clown‏‏‏‏
  • ערבית: مهرج‏‏‏‏ (הגייה: מֻהַרִّג')

מידע נוסףעריכה

  • המילה ליצן שימשה במקור לתיאור אדם שצחק על אחרים מתוך רשעות.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: ליצן
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ליצנים

הערות שוליייםעריכה

  1. דף שו"ת מאת רוביק רוזנטל, באתר הוצאת הספרים.
השורש ליץ

השורש ל־י־ץ הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעליםעריכה

ל־י־ץ עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל לָץ לָץ יָלִיץ לִיץ לָלִיץ
נִפְעַל
הִפְעִיל הֵלִיץ מֵלִיץ יָלִיץ הָלֵץ לְהָלִיץ
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְלוֹצֵץ מִתְלוֹצֵץ יִתְלוֹצֵץ הִתְלוֹצֵץ לְהִתְלוֹצֵץ

הערהעריכה

  • בבניין קל בזמני העבר והבינוני ניתן להטות לפי משקל "פָּעַל":לָץ, או לפי משקל "פָּעֵל": לֵץ.