השורש ל־ח־ם א הוא שורש מגזרת השלמים.
ל־ח־ם א
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
לָחַם
|
לוֹחֵם
|
יִלְחַם או יִלְחֹם
|
לְחַם או לְחֹם
|
לִלְחֹם
|
נִפְעַל
|
נִלְחַם
|
נִלְחָם
|
יִלָּחֵם
|
הִלָּחֵם
|
לְהִלָּחֵם
|
הִפְעִיל
|
הִלְחִים
|
מַלְחִים
|
יַלְחִים
|
הַלְחֵם
|
לְהַלְחִים
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְלַחֵם
|
מִתְלַחֵם
|
יִתְלַחֵם
|
הִתְלַחֵם
|
לְהִתְלַחֵם
|
- אין העיצור הגרוני בע' הפועל מחייב נטייה במשקל יִפְעַל בבניין קל עתיד. למשל: יִמְחַק וגם יִמְחֹק. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]
|