להבה

לֶהָבָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	להבה
הגייה^*	lehava
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ל־ה־ב
דרך תצורה	משקל קַטָּלָה
נטיות	ר׳ לֶהָבוֹת; לַהֶבֶת־, ר׳ לַהֲבוֹת־; כ׳ לַהַבְתִּי, לַהֲבוֹתַי

להבה מרצדת

להבת נר

חלקה הנראה של האש - גז הנפלט כתוצאה מתהליך הבערה. צבעה נע לרוב בין כתום ללבן, אך חומרי בערה מסוימים מעלים להבות בשלל צבעים.
- ”כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.“ (במדבר כא, פסוק כח)
- ”וְהָיָה אוֹר-יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה וּבָעֲרָה וְאָכְלָה שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ בְּיוֹם אֶחָד“ (ישעיהו י, פסוק יז)
- "אהבה / פתאום היא מתפרצת כמו להבה" (אהבה, מאת דניאל סלומון)
- ”וְאוּלַי כַּשֶּׁמֶשׁ לִפְנֵי שָׁקְעָהּ – פִּתְאֹם / בְּכָל־לַהֲבוֹתֶיהָ תִּתְלַקֵּחַ“ (לא הראני אלהים, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

בעברית-בבלית,מן המקרא, בצורת תלאובות ”אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת“ (הושע יג, פסוק ה) אֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת, מקביל ל"ארץ-שלהבות" או "להבות".
אכדית, la’bu לָאֲבֻּ
בערבית, לָהַבְּ لَهَب
אתיופית, לָהבָּ lahaba. לשון דרום ערב(שחורי), לבּוּאֵת ^[1]
בארמית, שַלְהֵב (הלחם,"צְהַב+שבב") במשמעות = הדליק.

”היא רואה עתה כי ככל אשר תגבר האהבה לאלברט, תגבר גם חטאתה, וכל אשר תנסה לכבות את להבת החטאת תגדל הלהבה עוד יותר, ותהי למדורת שאול האוכלת אותה בכל פה“ (על חטא, מאת בן אביגדור, בפרויקט בן יהודה)
”כל נביא כי קרב לאש מיד הוא נכוה, ומשה קרב לאש ולא ולא אחזה בו הלהבה“ (מימי משה - בשמי מרומים, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
”לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה“ (ישעיהו ה, פסוק כד)

כולל חכמת דקדוק לשון ארמי הנהוג בכתבי קודש דניאל ועזרא /מאת אפרים ישראל בליחער.

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: להבות

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אש

↑ א. ז. אשכלי ,"מקורות לאוצר המלים העברי: חומר-אטימולוגיה מתוך הלשונות השמיות-הדרומיות", ג‎' (תרצ"ו), "לבּוּאֵת " עמ'285