שלהבת

שַׁלְהֶבֶת

לשון המקרא לְשון אש; להבה.
- ”...הִנְנִי מַצִּית בְּךָ אֵשׁ וְאָכְלָה בְךָ כָל עֵץ לַח וְכָל עֵץ יָבֵשׁ לֹא תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת וְנִצְרְבוּ בָהּ כָּל פָּנִים מִנֶּגֶב צָפוֹנָה.“ (יחזקאל כא, פסוק ג)
- ”...כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה; רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ, שַׁלְהֶבֶתְיָה.“ (שיר השירים ח, פסוק ו)
- ”הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם; גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ, וְשַׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.“ (משנה, מסכת ביצה – פרק ה, משנה ה)
- "אתה חייכת חיוך קטן / ובי הדלקת שלהבת" (פגישה ראשונה, מאת עמוס קולק)

המילה מופיעה שלוש פעמים במקרא, בפסוקים לעיל ובאיוב טו, פסוק ל. גזירת שפעל מן השורש ל־ה־ב
במקרא: ”בַּמִּדְבָּ֑ר,בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבֿוֹתֿ“ (הושע יג, פסוק ה) כמשחק מילים יחידאי תלאות+ שלהבות בהוראת: ארץ לוהטת מחום ומרובת בעיות.