כילי

כִּילַי (גם כֵּלַי)

לשון המקרא אדם רע מעללים החורש רעות.
- ”לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב; וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ. [...] וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים הוּא, זִמּוֹת יָעָץ לְחַבֵּל עֲנִיִּים...“ (ישעיהו לב, פסוקים ה–ז)
עברית חדשה אדם שאינו מסוגל לתת מרכושו לזולת.
- ”ואני כילי אינני! לא אחת ולא שתים יבואו אלי בעלי-בתים לבקש נדבה, ואני נותן! הם מבקשים נדבות גדולות, סכומים הגונים – ואני נותן!“ (הנדיב, מאת יצחק ליבוש פרץ, בפרויקט בן יהודה)

המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בצמד הפסוקים לעיל. קרוב אל נוכל. המשמעות החדשה מהבנה שגויה מעט בפסוק.
”נִשְׁכַּחְתִּי, כְּמֵת מִלֵּב; הָיִיתִי, כִּכְלִי אֹבֵד.“ (תהלים לא, פסוק יג) הביטוי המיקראי 'כלי אובד' הפך לצירוף בשפה האנגלית בצורה: (broken vessel) המתאר בלשון מליצית את מצוקת בני האנוש המושווית לכלי שבור מחימר בעוד שיש המשייכים את התיבה המנוקדת בנוסח המסורה בצורת: כְלִי, ככזו שאמורה הייתה להיות מנוקדת: 'כֵּלַי' בהוראת רשע, אשמאי-זדוני.

השורש נ־כ־ל הוא שורש מגזרת השלמים.