ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חנמל
הגייה * khanamal
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות
לשון המקרא (משמעות משוערת) חרק טפילי , תופעת טבע פוגענית.
”וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה. יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל . וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם“ (תהלים עח , פסוק מז ) מילה יחידאית בתנ"ך. הגיזרון לא ברור. פרשני העבר נטו לפרש התיבה בהוראת ארבה למרות שידוע כי הארבה אינו פוגע בשקמה אלה סוג של כינמת.
מקביל כנראה לערבית בהגיית קֲמְל (قمل) בהוראות: כינה ,רקב ,תולעת שאול מסורית: כּלמא (ܩܠܡܐܿ), מושאל מארמית: "כלמה",השאולה ממקור אכדי: 𒄴 שהגייתו: כָּלְמַתֻ בהוראת חרק ,מעופף. מין ארבה . נוטריקון - חונה ומולל את התבואה
רד"ק ומצודות: הוא מין ממיני הברד . 2. ורבי סעדיה פירש אותו בלשון ערבי אל צקיע, והוא הקרח החזק שמשבר פרחי האילנות ומייבש הלחלוח. ובמדרש: בגפנים על ידי שהיו דקים היה יורד עליהם בפילקין, אבל לשקמים היה בא ונח ומל.
אבן עזרא 1. מין ארבה 2. אבנים שנופלות מן השמים.
