השורש ח־י־ה הוא שורש מורכב הניטה בחלק מזמן העבר ובזמן הבינוני של בניין קל לפי גזרת ע"ע, וביתר הנטייה ניטה לפי גזרת נל"י/ה.
ח־י־ה |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
חַי (זכר) או חָיָה (זכר) |
חַי |
יִחְיֶה |
חֱיֵה או חֲיֵה |
לִחְיוֹת |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
הֶחֱיָה |
מַחֲיֶה |
יַחֲיֶה |
הַחֲיֵה |
לְהַחֲיוֹת |
הֻפְעַל |
הָחֳיָה |
מָחֳיֶה |
יָחֳיֶה |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
חִיָּה |
מְחַיֶּה |
יְחַיֶּה |
חַיֵּה |
לְחַיּוֹת |
פֻּעַל |
חֻיָּה |
מְחֻיֶּה |
יְחֻיֶּה |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְחַיָּה |
מִתְחַיֶּה |
יִתְחַיֶּה |
הִתְחַיֵּה |
לְהִתְחַיּוֹת |
- בבניין קל, המטה בצורת העבר לפי נחי ל"י/ה: חָיָה (נסתר), חָיְתָה (נסתרת), חָיוּ וכולי אינו משתבש.
- בבניין הפעיל, הצורות הרווחות הן צורת העבר וצורת המקור, יתר הצורות נהוגות לפי בניין פיעל.
- בבוא אותיות השימוש לפני שורש זה, כאשר על פה"פ להיחטף, היא נהפכת לשווא ואות השימוש באה לפניה בחיריק (וזו גם הדרך לצורת העתיד בבניין קל עם אותיות אית"ן), דוגמת: ”וִחְיוּ“ (בראשית מב, פסוק יח), ”וִחְיִיתֶם“ (יחזקאל לז, פסוק ה), ”לִחְיוֹת“ (יחזקאל לג, פסוק יב) וכדומה.
|