חבה
(הופנה מהדף חיבה)
יש להוסיף לדף זה את הערך: חֻבָּה.
חִבָּה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חיבה |
| הגייה* | khiba |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ח־ב־ב |
| דרך תצורה | משקל קִטְלָה |
| נטיות | חִבָּת־, ר׳ חִבּוֹת |
- עניין שאינו בהכרח תועלתני בדבר־מה (אדם, חפץ, רעיון וכדומה), רגש חיובי של משיכה אל דבר אשר מוצא חן.
- ”הוּא הָיָה אוֹמֵר: חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ג, משנה יד)
- ”עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ה, משנה ג)
- ”אמר רבי ראה שהתפיסתך התורה לשון חיבה לשון שיבעה לשון שיכרות“ (ירושלמי, מסכת סוטה – פרק ד, הלכה ו)
- ”כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, לֹא אָמַרְתִּי שְׁחָטֵהוּ, אֶלָּא וְהַעֲלֵהוּ, לְשֵׁם חִבָּה אָמַרְתִּי לָךְ.“ (בראשית רבה, פרשה נו, סימן ח)
- ”אָדָם בָּא בְּקוֹל וְנִפְטַר מִן הָעוֹלָם בְּקוֹל, בָּא לָעוֹלָם בִּבְכִיָה וְנִפְטַר מִן הָעוֹלָם בִּבְכִיָּה, בָּא לָעוֹלָם בְּחִבָּה, וְנִפְטַר מִן הָעוֹלָם בְּחִבָּה, בָּא בָּעוֹלָם בַּאֲנָחָה וְנִפְטַר מִן הָעוֹלָם בַּאֲנָחָה.“ (קהלת רבה, פרשה ה, סימן יד)
- לסבתי חיבה רבה למוזיקה קלאסית, מכיוון שזו מזכירה לה את ילדותה.
גיזרון
עריכה- המילה משותפת למספר לשונות שמיות, למשל ערבית: حُبّ (חֻבּ).
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: חיבה |