ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
חזון נפרץ
|
הגייה* |
khazon nifrats
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ח־ז־י/ה; פ־ר־ץ
|
דרך תצורה |
צירוף
|
נטיות |
|
- דבר שכיח; שניתן לחזות בו בכל פרצה.
- ”כדי שכל איש שיחפוץ לגרש את אשתו ואין כספו אתו בעין ובשלמות (ומחסור כסף היה גם אז אצל היהודים חזון נפרץ), צריך יהיה למכור קרקעותיו או חלק מהם לתשלומי כתובת אשתו“ (פעולות נשיאי ישראל בזמן הבית השני, מאת משה ליב לילינבלום, בפרויקט בן יהודה)
- ”השמד, כהתנצרות מתוך אונס, תחת לחץ הכנסיה הדתית, שהיה חזון נפרץ בימי הביניים, עבר ובטל מן העולם ולא נשאר אלא בצורת מקרים בודדים של המרת ילדים במנזרים בארצות קתוליות.“ (הלאומיות ומהותה, מאת אברהם לוינסון, בפרויקט בן יהודה)
- ”בימים ההם לא היה הטלפון אבזר מצוי בבתים פרטיים בארצנו. גם מקלטי־ראדיו לא היו חזון נפרץ כל־כך, ואין צריך לומר שמקלט־טלביזיה לא ראה איש אפילו בחלומותיו.“ (אוב, מאת אהרן אמיר, בפרויקט בן יהודה)
מקור הביטוי בתנ"ך: ”...וּדְבַר־יהוה הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין חָזוֹן נִפְרָץ.“ (שמואל א׳ ג, פסוק א), וכאן חזון פירושו "נבואה".
השורש פרץ
|
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
שבירת מחסום
|
גזרה |
גזרת השלמים
|
הופיע לראשונה בלשון |
המקרא
|
פ־ר־ץ
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
פָּרַץ
|
פּוֹרֵץ, פָּרוּץ
|
יִפְרֹץ
|
פְּרֹץ
|
לִפְרֹץ
|
נִפְעַל
|
נִפְרַץ
|
נִפְרָץ
|
יִפָּרֵץ
|
-אין-
|
לְהִפָּרֵץ
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְפָּרֵץ
|
מִתְפָּרֵץ
|
יִתְפָּרֵץ
|
הִתְפָּרֵץ
|
לְהִתְפָּרֵץ
|
| |
|