זוגה

זוּגָה

לשון ימי הביניים אשה בקשר רומנטי עם אחר, בין אם ממוסד ובין אם לאו.
- ”זֶה אַבְרָהָם, שֶׁעַד שֶׁהוּא בְּהַר הַמּוֹרִיָה נִתְבַּשֵֹּׂר שֶׁנּוֹלְדָה זוּגָתוֹ שֶׁל בְּנוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה וגו'.“ (בראשית רבה, פרשה נז, סימן ב)
- "כאדם שבא על זוגתו שלא בפרהסיא, אין בזה אלא איסור דבריהם, והוא איסור נשג"ז (נידה, שפחה, גויה, זונה) המוזכר בעבודה זרה." (ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תכז)
- "מִנָּאִי אָחִיךְ אוֹהֵב נַפְשְׁךָ, הַדּוֹרֵשׁ שְׁלוֹם תּוֹרָתְךָ וּמְצַפֶּה לִשְׁמעַ מִמֶּנּוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְלִרְאוֹתוֹ בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם נַחְמָן בֶּן מוֹרֵנוּ הָרַב שִׂמְחָה יִשְׁמְרֵהוּ צוּרוֹ וִיחַיֵּהוּ זוּגָתִי פּוֹרֶסֶת בִּשְׁלוֹם זוּגָתוֹ, בִּתִּי מִרְיָם פּוֹרֶסֶת בִּשְׁלוֹם כֻּלְּכֶם." (חיי מוהר"ן קסד)