 לערך העוסק במילה הספרותית הֶרָה - אל ההר; ראו צורת הבסיס הָר.
|
- קלט בקרבו זרע (מופרה). לרוב כפועל בלשון נקבה: הָרְתָה.
- ”וַיָּבֹא אֶל־הָגָר וַתַּהַר, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.“ (בראשית טז, פסוק ד)
- ”וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה“ (שופטים יג, פסוק ז)
- ”הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ“ (במדבר יא, פסוק יב)
- בהשאלה: יצר בקרבו דבר חשוב להוציאו לעולם.
- * תיבה קדומה מרובד עברית-כנענית. אוגריתית - הֲרִי 𐎅𐎗𐎊 . במצרית קדומה מצוייה תיבה המקבילה ל"הָרָה", הגייה: ג'wרְ - "ı͗wr" , האגיפטולוג ארנסט ווליס באדג' תירגם הירוגליף זה בהוראת - "הָרָה" , באותה תיבה מצויות צורות הרוגליף מאוחרות יותר, כגון : "יאור", "אֲחִיגֹמֶא" (צמח), "אפריון" .[1].
- רש"י מפרש תיבת ”הרת“ (בבלי, מסכת ברכות – דף נז, עמוד ב) בהוראת 'רחם' (של חיה).
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
הרה
|
| הגייה* |
hare
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ה־ר־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
| נטיות |
נ׳ הָרָה; ר׳ הָרִים, נ"ר הָרוֹת; הֲרֵה־, נ׳ הֲרַת־, ר׳ הֲרֵי־, נ"ר הֲרוֹת־
|
אשה הרה
- שגדל בקרבו עובר. לרוב בא כתואר בנקבה: הָרָה.
- ”וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יהוה, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי־שָׁמַע יהוה אֶל־עָנְיֵךְ.“ (בראשית טז, פסוק יא)
- ”וַתַּהַר, הָאִשָּׁה; וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד, וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי.“ (שמואל ב׳ יא, פסוק ה)
- בהשאלה: הצפוי להוציא מתוכו דבר חשוב.
צורת ההווה, כתואר, של הפועל הָרָה דלעיל. (ניטה במשקל קָטֶל שזהה לקוֹטֵל[2]
- ↑ An Egyptian Hieroglyphic Dictionary By Budge E A Wallis , עמוד 35 "ı͗ur"
- ↑ השווה לדוגמה: פָּעַל-פּוֹעֵל. מָחַק-מוֹחֵק. לעומת יָשַׁן-יָשֵׁן. רָזָה-רָזֶה)
