הִפְשִׁיט עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הפשיט
שורש וגזרה פ־שׁ־ט, גזרת השלמים
בניין הִפְעִיל
  1. הסיר מעל גופו של אחר.
    • ”וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּא יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת־יוֹסֵף אֶת־כֻּתָּנְתּוֹ אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.“ (בראשית לז, פסוק כג)
    • וְהַפְשֵׁט אֶת־אַהֲרֹן אֶת־בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת־אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, וּמֵת שָׁם.“ (במדבר כ, פסוק כו)
    • וְהִפְשִׁיטוּךְ אֶת־בְּגָדָיִךְ; וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ.“ (יחזקאל כג, פסוק כו)
    • ”פֶּן־אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה, וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ...“ (הושע ב, פסוק ה)
    • ”כִּי־תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם; וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט.“ (איוב כב, פסוק ו)
    • ”הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו.“ (משנה, מסכת סנהדריןפרק ו, משנה ג)
    • הַמַּפְשִׁיט בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, בַּטְּהוֹרָה וּבַטְּמֵאָה, בַּדַּקָּה וּבַגַּסָּה, לְשָׁטִיחַ, כְּדֵי אֲחִיזָה; וּלְחֵמֶת, עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת הֶחָזֶה.“ (משנה, מסכת חוליןפרק ט, משנה ג)

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה