דברי הימים
דִּבְרֵי הַיָּמִים
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דברי הימים |
| הגייה* | divre hayamim |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר רבוי |
| שורש | ד־ב־ר |
| דרך תצורה | צירוף |
| נטיות | דִּבְרֵי־יְמֵי־ |
- לשון המקרא חומר כתוב למזכרת כל הקורות
- ”וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ, וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה; הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.“ (מלכים ב׳ כג, פסוק כח)
- ”בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת־סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.“ (אסתר ו, פסוק א)
- ”בְּנֵי לֵוִי, רָאשֵׁי הָאָבוֹת; כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים, וְעַד־יְמֵי יוֹחָנָן בֶּן־אֶלְיָשִׁיב.“ (נחמיה יב, פסוק כג)
- ”הַמְבֻגָּרִים יָעֲצוּ לִי לִמְשֹׁךְ יָדִי מִצִּיּוּר נְחָשִׂים-בָּרִיחִים מִבִּפְנִים אוֹ מִבַּחוּץ וּבִמְקוֹם זֹאת לִשְׁקֹד עַל לִמּוּדֵי הַגֵּיאוֹגְרַפְיָה, דִּבְרֵי-הַיָּמִים, הַחֶשְׁבּוֹן וְהַדִּקְדּוּק.“ (הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי, תרגום: אריה לרנר, בפרויקט בן יהודה)
- החוק הזה הוא אות קלון בדברי ימיה של הכנסת.
- הספר האחרון בין ספרי התנ"ך. חלקו הראשון רווי אילנות יוחסין, וחלקו השני הוא נוסח אחר לשמואל וספר מלכים.
- ”וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו; בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים; זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר, פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל.“ (משנה, מסכת יומא – פרק א, משנה ו)
מילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: Chronicles
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: דברי הימים |
 טקסט בוויקיטקסט: דברי הימים |
| תורה: בראשית · שמות · ויקרא · במדבר · דברים
נביאים: יהושע · שופטים · שמואל (א' וב') · מלכים (א' וב') · ישעיה · ירמיה · יחזקאל · תרי עשר (הושע ⁃ יואל ⁃ עמוס ⁃ עובדיה ⁃ יונה ⁃ מיכה ⁃ נחום ⁃ חבקוק ⁃ צפניה ⁃ חגי ⁃ זכריה ⁃ מלאכי) כתובים: תהלים · משלי · איוב · שיר השירים · רות · איכה · קהלת · אסתר · דניאל · עזרא ונחמיה · דברי הימים (א' וב') |  |