גְּבֶרֶתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גברת
הגייה* gveret
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ג־ב־ר
דרך תצורה משקל קְטֶלֶת
נטיות ר׳ גְּבָרוֹת או גְּבִירוֹת; כ׳ גְּבִירוֹתַי
  1. תואר לאישה. בדרך כלל תואר כבוד.
    • ”שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת-כַּשְׂדִּים כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ-לָךְ גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת. קָצַפְתִּי עַל-עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא-שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים עַל-זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד. וַתֹּאמְרִי לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבָרֶת עַד לֹא-שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל-לִבֵּךְ לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ“ (ישעיהו מז, פסוקים הז)
    • הגברת שנלוותה אליו פנתה אלינו בחיוך.
  2. כינוי המשמש בפנייה לאישה, וכקידומת לשם משפחתה.

גיזרוןעריכה

המילה מופיעה פעמיים במקרא בצורת הנפרד, בפסוקים לעיל.[1] מופעיה בצורת הנסמך, אם ישנם, ניתנים לבלבול עם אלו של גבירה.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

מידע נוסףעריכה

  1. על־אף שנראה כי היא גזורה ממנה, המילה "גברת" אינה משמשת כמקבילתה הנקבית של "גבר". ההקבלות הן: גבר/אישה, אדון/גברת (אם כי הצורה "אדון" מוחלפת לעתים בנרדפותיה, עפ"ר "מר", אך בצירוף "גבירותיי ורבותיי", ב"רב").
  2. השימוש ב"גברת" במשמעות "אישה" מקובל כפנייה לאישה אנונימית, או בהתייחסות לאישה מבוגרת, מכובדת מאוד או מהודרת במיוחד. לעתים גם בשימוש אירוני.

סימוכיןעריכה

  1. "גְּבֶרֶת",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 1404)