ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
גברת
|
הגייה* |
gveret
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
נקבה
|
שורש |
ג־ב־ר
|
דרך תצורה |
משקל קְטֶלֶת
|
נטיות |
ר׳ גְּבָרוֹת או גְּבִירוֹת; כ׳ גְּבִירוֹתַי
|
- תואר לאישה, עפ"ר לכבוד.
- ”שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת-כַּשְׂדִּים כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ-לָךְ גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת. קָצַפְתִּי עַל-עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא-שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים עַל-זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד. וַתֹּאמְרִי לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבָרֶת עַד לֹא-שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל-לִבֵּךְ לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ“ (ישעיהו מז, פסוקים ה–ז)
- ”צפרא טבא גברת זליבנסקי“ (הגשש החיוור, מהדף הגשש החיוור בוויקיציטוט)
- הגברת שנלוותה אליו פנתה אלינו בחיוך.
- "סליחה, גברתי, אפשר לעבור?"
המילה מופיעה פעמיים במקרא בצורת הנפרד, בפסוקים לעיל.[1] מופעיה בצורת הנסמך, אם ישנם, ניתנים לבלבול עם אלו של גבירה.
- על־אף שנראה כי היא גזורה ממנה, המילה "גברת" אינה משמשת כמקבילתה הנקבית של "גבר". ההקבלות הן: גבר/אישה, אדון/גברת (אם כי הצורה "אדון" מוחלפת לעתים בנרדפותיה, עפ"ר "מר", אך בצירוף "גבירותיי ורבותיי", ב"רב").
- השימוש ב"גברת" במשמעות "אישה" מקובל כפנייה לאישה אנונימית, או בהתייחסות לאישה מבוגרת, מכובדת מאוד או מהודרת במיוחד. לעתים גם בשימוש אירוני.
- פנייה לאישה כ"גברת" עלולה להביע זלזול (הדס בשן, גברת, באתר "הארץ", 23 ביוני 2022)
השורש גבר
|
השורש ג־ב־ר הוא שורש מגזרת השלמים.
ג־ב־ר
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
גָּבַר
|
גּוֹבֵר
|
יִגְבּוֹר
|
גְּבוֹר
|
לִגְבּוֹר
|
נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
הִפְעִיל
|
הִגְבִּיר
|
מַגְבִּיר
|
יַגְבִּיר
|
הַגְבֵּר
|
לְהַגְבִּיר
|
הֻפְעַל
|
הֻגְבַּר
|
מֻגְבָּר
|
יֻגְבָּר
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
גִּבֵּר
|
מְגַבֵּר
|
יְגַבֵּר
|
גַּבֵּר
|
לְגַבֵּר
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְגַבֵּר
|
מִתְגַבֵּר
|
יִתְגַבֵּר
|
הִתְגַבֵּר
|
לְהִתְגַבֵּר
|
| |
|