גברת

גְּבֶרֶת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גברת
הגייה^*	gveret
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ג־ב־ר
דרך תצורה	משקל קְטֶלֶת
נטיות	ר׳ גְּבָרוֹת או גְּבִירוֹת; כ׳ גְּבִירוֹתַי

תואר לאישה, עפ"ר לכבוד.
- ”שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת-כַּשְׂדִּים כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ-לָךְ גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת. קָצַפְתִּי עַל-עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא-שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים עַל-זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד. וַתֹּאמְרִי לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבָרֶת עַד לֹא-שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל-לִבֵּךְ לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ“ (ישעיהו מז, פסוקים ה–ז)
- ”צפרא טבא גברת זליבנסקי“ (הגשש החיוור, מהדף הגשש החיוור בוויקיציטוט)
- הגברת שנלוותה אליו פנתה אלינו בחיוך.
- "סליחה, גברתי, אפשר לעבור?"

המילה מופיעה פעמיים במקרא בצורת הנפרד, בפסוקים לעיל.^[1] מופעיה בצורת הנסמך, אם ישנם, ניתנים לבלבול עם אלו של גבירה.

על־אף שנראה כי היא גזורה ממנה, המילה "גברת" אינה משמשת כמקבילתה הנקבית של "גבר". ההקבלות הן: גבר/אישה, אדון/גברת (אם כי הצורה "אדון" מוחלפת לעתים בנרדפותיה, עפ"ר "מר", אך בצירוף "גבירותיי ורבותיי", ב"רב").
השימוש ב"גברת" במשמעות "אישה" מקובל כפנייה לאישה אנונימית, או בהתייחסות לאישה מבוגרת, מכובדת מאוד או מהודרת במיוחד. לעתים גם בשימוש אירוני.

פנייה לאישה כ"גברת" עלולה להביע זלזול (הדס בשן, גברת, באתר "הארץ", 23 ביוני 2022)

השורש ג־ב־ר הוא שורש מגזרת השלמים.