בשת

בֹּשֶׁת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	בושת
הגייה*	boshet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ב־ו־שׁ
דרך תצורה	משקל קְטֹלֶת
נטיות

1. לשון המקרא בושה

   • ”וַיִּחַר-אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי-בֹחֵר אַתָּה לְבֶן-יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ.“ (שמואל א׳ כו, פסוק ל)
   • ”כֹּל הֹבִאישׁ עַל-עַם לֹא-יוֹעִילוּ לָמוֹ לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם-לְחֶרְפָּה.“ (ישעיהו ל, פסוק ה)
   • ”לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי.“ (ירמיהו כ, פסוק יח)
   • ”עִבְרִי לָכֶם יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר עֶרְיָה-בֹשֶׁת לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ.“ (מיכה א, פסוק יא)
   • ”יָשׁוּבוּ עַל-עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים הֶאָח הֶאָח.“ (תהלים ע, פסוק ד)

2. לשון חז"ל [הלכה] אחד מחמישה תשלומים במקרה של חבלה ונזק באדם

   • נזק צער ריפוי שבת בושת הבושת הכל לפי המבייש והמתבייש

גיזרון

• באוגריתית bṯt (בתֿת) במשמעות "בושה", וכן "אשת-רוע, מכשפה", ואכדית bāštu או būštu במשמעות "בושה".

צירופים

• בית בשת
• בשת פנים

מילים נרדפות

• בזיון
• דראון
• השפלה
• חרפה
• חררה
• כלימה

מידע נוסף

• בשמות פרטיים המילה משמשת כמילת צנזורה תחת המילה בעל; כך אִישׁ־בֹּשֶׁת בשמואל הוא אֶשְׁבָּעַל בדברי הימים ו־ ”אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יְרֻבֶּשֶׁת“ (שמואל א׳ יא, פסוק כא) הוא ”אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יְרֻבַּעַל“ (שופטים ט, פסוק א)

תרגום

• אנגלית: shame‏‏‏‏

סימוכין

• "בּשֶׁת",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 1322)