חֲרָרָה א
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | |
| הגייה* | kharara |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ח־ר־ר ג |
| דרך תצורה | משקל קְטָלָה |
| נטיות | ר׳ חֲרָרוֹת |
- מאפה עשוי על גחלים.
- כלב שנטל את החררה והלך לו לגדיש, אכל את החררה והדליק את הגדיש, על החררה משלם נזק שלם; ועל הגדיש משלם חצי נזק. (משנה, בבא קמא, פרק ב, משנה ג).
מקור
- לשון חז"ל משרש מקראי.
- מן השורש השמי "חרר" המופיע בשם התבשיל: חריימה (حرايمي). ערבית-מצרית: (حرّر) בהגיית: "חירר" במשמעות חום ויובש + "מה" (ماء) בהוראת מים, מילולית: מי-להט או רוטב-חריף. השוו גם: מרק-חרירה (الحريرة).
חַרַרָה ב
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | |
| הגייה* | kharara |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ח־ר־ר ג |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ חררות |
- פריחה בעור כתוצאה מזהום שטחי, בד"כ מתפתחת בתנאי חום ולחות.
- [סלנג] סלידה, בחילה.
