| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
ביקש
|
| שורש וגזרה |
ב־ק־ש
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- לשון המקרא הביע את רצונו בדבר. או עשה פעולה בכוונה להגיע למלוי רצונו.
- ”וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר – מַה-תְּבַקֵּשׁ? וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים?“ (בראשית לז, פסוקים טו – טז)
- ”אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם.“ (ויקרא יט, פסוק לא)
- ”בַּקְּשׁוּ אֶת-יְהוָה כָּל-עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ-צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף-יְהוָה.“ (צפניה ב, פסוק ג)
- ”עַל-מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.“ (שיר השירים ג, פסוק א)
- ”עֵת לְבַקֵּשׁ, וְעֵת לְאַבֵּד; עֵת לִשְׁמוֹר, וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.“ (קהלת ג, פסוק ו)
- בקשה
- בֻּקַּשׁ (צורת הסביל)
