|
השורש ג־ב־הּ הוא שורש מגזרת השלמים.
| ג־ב־הּ
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
גָּבַהּ
|
גּוֹבֵהַּ או גָּבֵהַּ, גָּבֹהַּ
|
יִגְבַּהּ
|
גְּבַהּ
|
לִגְבֹּהַּ
|
| נִפְעַל
|
נִגְבַּהּ
|
נִגְבָּהּ
|
יִגָּבַהּ
|
הִגָּבַהּ
|
לְהִגָּבַהּ
|
| הִפְעִיל
|
הִגְבִּיהֵּ
|
מַגְבִּיהֵּ
|
יַגְבִּיהֵּ
|
הַגְבַּהּ
|
לְהַגְבִּיהַּ
|
| הֻפְעַל
|
הֻגְבַּהּ
|
מֻגְבָּהּ
|
יֻגְבַּהּ
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
גִּבַּהּ
|
מְגַבֵּהַּ
|
יְגַבַּהּ
|
גַּבַּהּ
|
לְגַבַּהּ
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְגַּבַּהּ
|
מִתְגַּבֵּהַּ
|
יִתְגַּבַּהּ
|
הִתְגַּבַּהּ
|
לְהִתְגַּבַּהּ
|
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
|
ערך בוויקיפדיה: בית המשפט הגבוה לצדק