ארר

יש להוסיף לדף זה את הערך: אֶרֶר.

אָרַר

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	ארר
שורש וגזרה	א־ר־ר, גזרת ע"ע
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון המקרא קילל.

   • ”וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה“ (בראשית י"ב, פסוק ג')
   • "הַמֵּשיב חכמים אחור/ ואתה תְּבָרֵךְ וּמִי יָאֹר?..." יניי, "אז ערות על יְאור", חטיבה ראשונה
   • "...קוֹל דְּבָרים מתוך גְּרונות וּפִיות נפתָּחים, הַכֹּל אוֹרְרִים אֶת הָעִיר: אֲרוּרָה היא וַאֲרוּרִים יושבֶיהָ..." מנדלי מוכר ספרים, "ספר הקבצנים", עמ' 60

גזרון

• מן א-ר-ר.
• מצרית: "וֲואֲר" wꜣr, קללה.

מידע נוסף

• הפועל מצוי במקרא גם בצורה היחידאית אור + הו ”הֲיֵשׁ מִסְפָּר, לִגְדוּדָיו; וְעַל-מִי, לֹא-יָקוּם אוֹרֵהוּ“ (איוב כה, פסוק ג). תיבת "אורהו" כמשחק מילים של אור (= ברכה) + ארר (= קללה) המדגיש את יכולותיו של האל המקראי לקלל ולברך יש לציין כי גם ביוונית-עתיקה מופיעה תיבת אַרַה ará) ἀρά) וגם כאן בהוראת: שבועה, קללה, וכשמה של אלת ההרס והנקמה.

נגזרות

• ארור
• מארה

מילים נרדפות

• קילל

ניגודים

• בירך

תרגום

• אנגלית: curse‏‏‏‏
• ספרדית: execrar‏, maldecir‏‏‏‏

ראו גם

• נאר