אָצַרעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא אצר
שורש וגזרה א־צ־ר, גזרת השלמים
בניין פָּעַל (קַל)
  1. אסף, אגר חפצים.
    • האדם אצר מזון לקראת החורף.
    • "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה'" (ישעיהו לט ו)

2. שמר, בייחוד על דבר יקר ערך.

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

אֵצֵרעריכה

  1. שם פרטי לזכר.