אכילה גסה

אֲכִילָה גַּסָּה

לשון חז"ל אכילה מעבר לצורכי הגוף. אכילה במצב של שובע. או אכילה במהירות גדולה.
- ”רצה לתיאבון אוכלה, רצה אכילה גסה אוכלה. אכילה גסה מי שמה אכילה? והאמר ר"ל האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור“ (בבלי, מסכת יבמות – דף מ, עמוד א)
- "ורוב החולאין שבאים על האדם אינם אלא ממאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים" (רמב"ם הל' דיעות פ"ד הלכה טו)
[עממי]הכנסת מזון לגוף בצורה לא מנומסת^[^{דרוש מקור}^].
- הילד הרעב אכל אכילה גסה עד כדי כך שאף אחד לא רצה לאכול לידו.

התואר גס בלשון חז"ל משמעו גדול או עבה. בלשון הדיבור גס הוא דבר שאינו עדין או מנומס מגס רוח.

ערך בוויקיפדיה: אכילה גסה

השורש א־כ־ל הוא שורש מגזרת נפ"א.

בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]