גַּס רוּחַ

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גס רוח
הגייה* gas ruakh
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ש־ר־ש
דרך תצורה צירוף
נטיות
  1. לשון חז"ל אדם שחש תחושת גדלות והתנשאות.
  2. [עממי] אדם אשר אינו מכבד את חברו על פי הנימוסים הבסיסיים אשר מקובלים בחברה. נוהג באופן וולגארי או בוטה.
    • שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) אין פרק כד במסכת ברכות. ”מגהק ומפהק הרי זה מגסי הרוח המתעטש בתפלתו סימן רע לו ויש אומרים ניכר שהוא מכוער הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך“ (משנה, מסכת ברכותפרק כד, משנה ב)
    • הוא התפרץ לדברי, הוא כה גס רוח.

מקור

עריכה
  • ”רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא; וְהַגַּס לִבּוֹ בְהוֹרָאָה, שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ.“ (משנה, מסכת אבותפרק ד, משנה ז)
  • התואר גס בלשון חז"ל משמעו גדול או עבה.

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

ראו גם

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך בוויקיפדיה: גסות רוח