| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
עניו
|
| הגייה* |
anav
|
| חלק דיבר |
שם־עצם (תואר)
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ע־נ־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
| נטיות |
נ׳ עֲנָוָה ר׳ עֲנָוִים
|
- אדם הרואה את עצמו כפחות במעלתו. אינו מרגיש ביתרונותיו. אינו מחזיק טובה לעצמו.
- ”וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכָּל הָאֶדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה“ (במדבר יב, פסוק ג)
- ”הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ“ (עמוס ב, פסוק ז)
- נמצא במקרא בצורת יחיד פעם אחת בפסוק לעיל.(גירסאות שונות עניו או ענו) קרוב אל עני.
- בתהלים פעמים רבות יש חילוף קרי וכתיב בין ענוים ועניים.
