שפל רוח

שְׁפַל רוּחַ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שפל רוח
הגייה*	shfal ruach
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ש־פ־ל, ר־ו־ח
דרך תצורה	צירוף
נטיות

1. אדם שאינו מרגיש במעלותיו אינו מחזיק טובה לעצמו וסבלן לכולם.

   • ”גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד“ (משלי כט, פסוק כג).
   • ”רבי לויטס איש יבנה אומר מאוד מאוד הוי שפל רוח שתקוות אנוש רימה[...]והוי שפל רוח בפני כל אדם“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה ד)

מקור

• ”כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים“ (ישעיהו נז, פסוק טו).

נגזרות

• שפלות רוח

ביטויים קרובים

• שפל ברך

ניגודים

• גבה רוח
• מחזיק טובה לעצמו
• מתנשא

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם

• ענו
• ענוה
• שָׁפֵל.