עֲנָוָהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ענווה
הגייה* ʕanava
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ע־נ־י/ה ב
דרך תצורה משקל קְטָלָה
נטיות
  1. תכונת נפש או רגש שבה האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שהיא.
    • ”יראת ה ... ולפני כבוד ענוה (משלי טו, פסוק לג)
    • {{צט/תנ"ך|בקשו ענוה
    • {{צט/תנ"ך|עקב ענוה יראת ה'|
  2. תכונת נפש בה אדם מחשיב עצמו כפחות מאחרים, ואינו מחזיק טובה לעצמו. אינו מייחס לעצמו מעלות.
  3. לשון חז"ל אוכלוסיית העניים.
  4. ”הכל לפי... ולפי רוב הענווה (משנה, מסכת פאהפרק א, משנה ה)

גיזרוןעריכה

  • שורש מקראי {{צט/תנ"ך|והאיש משה ענו (עניו) מאד|

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: ענווה