אוי
אוֹי א
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אוי |
| הגייה* | oy |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | |
| שורש | א־ו־י/ה |
| דרך תצורה | משקל קוֹל |
| נטיות | |
- צרה, כאב, מצוקה.
- ”אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה...?“ (שמואל א׳ ד, פסוק ח)
- בתי, בתי, אוי ואבוי / אוי לי, ולך אבוי. (בת הרב, שאול טשרניחובסקי)
צירופים
עריכה- אוי אוי אוי
- אוי ואבוי
- אוי וי
- אוי לאזנים שכך שומעות
- אוי לבושה
- אוי לה לאותה בושה
- אוי למנוצחים
- אוי לרשע אוי לשכנו
- אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי
- אוי וי זמיר
מילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהאוֹי ב
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אוי |
| הגייה* | oy |
| חלק דיבר | מִלת קריאה |
| מין | |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- קריאה המביעה צער ומצוקה.
- [שפת הדיבור] קריאת הפתעה, השתוממות, כמיהה, או חוסר סבלנות.