"...איך אפשר להסביר את האדישות וחוסר האכפתיות של מרבית הציבור החילוני באוניברסיטה אל מול הלהט האין סופי של הציבור הדתי באותה אוניברסיטה?" (מתוך עיתון הסטודנטים, המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן)
מצב של רוגע וחוסר התרגשות, אי־חשיפת רגשות.
גם כשהוצגו לפניו תמונות זוועתיות של גופות קרבנותיו המשיך הרוצח להגיב באדישות.
גם כשהוצגו לפניו תמונות זוועתיות של דיכוי ממסדי בחסות הקורונה התעקש הכתב לתלות את חוסר הרצון של הציבור לקנות בקניון ב"אדישותו של הציבור".
מחידושי אליעזר בן־יהודה.. כך כתב במאמר בעיתונו "האור" שהתפרסם בכ' בכסלו תרנ"ג, על פי המופיע בתלמוד בארמית: "טוביה דשמע ואדיש חלפוה בישתיה מאה" תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ז', גמרא א'), לפי פירושו: "אשרי השומע ואודש, לאמור ולא איכפת לו, תחלופנה עליו מאה רעות", וכן: "סבא סבא אכול ואדיש" (תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, דף כ', פרק ב', הלכה א', גמרא ז'), לפי פירושו: "זקן, אכול ולא יכפת לך דבר". על בסיס אלה הציע: "ונעשה מזה שם תואר אדיש על משקל חָסִיד, נָדִיב, ושם המקרה אדישות, על משקל נדיבות, חסידות".
