תהו ובהו

תֹּהוּ וָבֹהוּ

(מיתולוגיה) המצב הבראשיתי של היקום, מצב של ריקנות וחוסר סדר.
- ”וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם.“ (בראשית א, פסוק ב)
בהשאלה: מהפכה, אי־סדר קיצוני.
- ”אני עומד ומבשל את הקהוה בפך נחושת ואפרים עודנו שוכב במטתו ומשמיע קול נחרה, ומסביב למטתו היה תהו ובהו כבחנות של סוחרי בלויי סחבות.“ (בַּר חֲלַפְתָּא, מאת ראובן בריינין, בפרויקט בן יהודה)
- ”בבקשה ממך, אל תוסיף תציק אותי בדבריך אלה. בכל פעם שהנני שומע דברים כעין אלה הנני מרגיש כאלו נהפך עולמי בקרבי לתהו-ובהו.“ (איש וניגונו, מאת אהרן דוד מרקסון, בפרויקט בן יהודה)
- ”בינתים באה העליה החדשה, גדל הישוב בכמה עשרות אלפים, שבתה פעולת ההתישבות החדשה ונשתררו בארץ תהו ובהו כלכלי.“ (התקציב הציוני ועתידו, מאת חיים ארלוזורוב, בפרויקט בן יהודה)

הצירוף מופיע לראשונה בתנ"ך, בפסוק לעיל. יש קושרים לפעלים תָּהָה ובָּהָה אף הם מופיעים בלשון חז"ל יחדיו כמה פעמים תהה ובהה.