השורש י־שׁ־ן א הוא שורש מגזרת נפ"יו.
י־ש־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
יָשַׁן או יָשֵׁן
|
יָשֵׁן
|
יִישַׁן
|
שַׁן
|
לִישֹׁן
|
נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
יִשֵּׁן
|
מְיַשֵּׁן
|
יְיַשֵּׁן
|
יַשֵּׁן
|
לְיַשֵּׁן
|
פֻּעַל
|
יֻשַּׁן
|
מְיֻשַּׁן
|
יְיֻשַּׁן
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְיַשֵּׁן
|
מִתְיַשֵּׁן
|
יִתְיַשֵּׁן
|
הִתְיַשֵּׁן
|
לְהִתְיַשֵּׁן
|
- בזמן ההווה, השורש י-ש-ן נוטה לפי משקל "פָּעֵל", יש לומר אפוא; יָשֵׁן, יְשֵׁנָה, יְשֵׁנִים, יְשֵׁנוֹת.
- בזמן העתיד של בניין קל היו"ד נותרת נחה בנטייה ואינה נשמטת; תִּישַׁנָּה, תִּישַׁן, תִּישְׁנִי וכו'...
- בזמן העבר ישנן שתי דרכי הטיה:
1.לפי מרבית הפעלים, חוץ מגוף נסתר: "הצורות הנוטות מנוקדות ברגיל בדיוק כמו אחיותיהן במשקל פָּעַל: יָשַׁנְתִּי (כמו כָּתַבְתִּי), גָּדְלָה (כמו שָׁמְרָה), חֲפַצְתֶּם (כמו אֲכַלְתֶּם). לעומתן צורת עבר נסתר משמרת את תנועת המשקל".
2.לפי צורת ההווה: "משקל אחר הוא דָּבֵק, חָפֵץ (משקל פָּעֵל); וצורות אלו משמשות בלשון המקרא גם לזמן עבר".
(כללי האקדמיה בפעלי המצב הניטים על דרך משקל "פָּעֵל", כדוגמת: חָפֵץ, זָקֵן, גָּדֵל, יָשֵׁן, לָמֵד וכו'... )
|