אבן עזרא:לשמצה - להיות שמץ בין האויבים, מגז' ומה שמץ דבר נשמע בו (איוב כו, יד). (דבריו יכולים להתפרש כשתי השיטות)
דעת זקנים: זהו שמץ ופסול, שהאומות מלעיגים עלינו על מעשה העגל.
רמב"ן ורבינו בחיי: שמצה ענין דבה רעה הוא לדברי אונקלוס, והוא לשון מורגל בדברי רבותינו שמץ פסול (פסחים ג ב). ואולי לדעתם מה שאמר הכתוב ”ותקח אזני שמץ מנהו“ (איוב ד, פסוק יב), שלקחה אזנו פגם האדם ודופי שבו, לומר אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם (שם פסוק יח יט). וכן מה שמץ דבר נשמע בו (שם כו יד), שאין בכל דרכיו דופי ודבה כלל רק שבח ותהלה. ועל דרך הפשט שמץ לשון מיעוט, לקחה אזני מעט הימנו, ”ומה שמץ דבר נשמע בו“ (איוב כו, פסוק יד), שכל הנשמע והנאמר בכח האל וגבורותיו דבר מועט הוא כנגד גודל מעשיו, וכן לשמצה בקמיהם, יאמר כי פרעה אהרן לעם למעט אותם באויביהם, כי העון הגדול הזה ימעיטם בפני אויביהם.
