ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ריבוא
הגייה * ribo
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ר־ב־י/ה
דרך תצורה משקל קִטּוֹל
נטיות ר׳ רִבּוֹאוֹת
עשרת אלפים ; 10,000.
”וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה – אֲשֶׁר יֶשׁ־בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא־יָדַע בֵּין־יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ; וּבְהֵמָה, רַבָּה?“ (יונה ד , פסוק יא ) ”כָּל־הַקָּהָל, כְּאֶחָד; אַרְבָּע רִבּוֹא , אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת שִׁשִּׁים.“ (עזרא ב , פסוק סד ) (וגם נחמיה ז , פסוק סו ”וַיִּתְּנוּ לַעֲבוֹדַת בֵּית־הָאֱלֹהִים, זָהָב כִּכָּרִים חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִים וַאֲדַרְכֹנִים רִבּוֹ , וְכֶסֶף כִּכָּרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וּנְחֹשֶׁת רִבּוֹ וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים כִּכָּרִים; וּבַרְזֶל, מֵאָה־אֶלֶף כִּכָּרִים.“ (דברי הימים א׳ כט , פסוק ז ) ”בְּאֶלֶף, אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; בְּאֶלֶף וָהוּא, אוֹמֵר, בָּרְכוּ; בְּרִבּוֹא , אוֹמֵר, נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ; בְּרִבּוֹא וָהוּא, אוֹמֵר, בָּרְכוּ.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ז, משנה ג ) ”כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת, אוֹ בְשׁוֹר הַנִּסְקָל, אֲפִלּוּ אֶחָד בְּרִבּוֹא , יָמוּתוּ כֻלָּם.“ (משנה, מסכת זבחים – פרק ח, משנה א ) ”אֲבָל בַקָּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵן, אֲפִלּוּ אָבִיו מֵת וְהִנִּיחַ לוֹ רִבּוֹא , סְפִינָתוֹ בַיָּם וּבָאוּ בְרִבּוֹאוֹת , אֵין לַהֶקְדֵּשׁ בָּהֶן כְּלוּם.“ (משנה, מסכת ערכין – פרק ד, משנה ג ) המילה 'רבוא' מופיעה ברובד המאוחר של לשון המקרא ”וְרִבּוֹ רִבְבָן“ (דניאל ז , פסוק י )
ערך בוויקיפדיה: 10000