קבוץ

קִבּוּץ (צורה לא תקנית: קֻבּוּץ)

לשון ימי הביניים [דקדוק] אחד מסימני הניקוד טברני, שמסמן בעברית החדשה את התנועה /u/ או /ʊ/. הוא מופיע מתחת לאות ונראה כשלוש נקודות אלכסוניות.
- במילה סֻלָּם האות סמ"ך מנוקדת בקיבוץ.

משורש מקראי .נקרא כך כשיבוש של המילה כווץ (השפתים), שנדרש על מנת להפיק את ההברה יש שגוזרים בהוראה דומה, מלשון קבץ.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קיבוץ
הגייה^*	kibuts
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־ב־ץ
דרך תצורה	משקל קִטּוּל
נטיות	ר׳ קִבּוּצים; קִבּוּץ־ ר׳ קִבּוּצֵי־

אסוף, כנוס של מספר עצמים אל מקום אחד.
- "שומעים אנו תמיד על אודות ועדים, קיבוץ סכומים גדולים ומוסדות. הראונו את התוצאות! הראונו את הפעולות!" (הרצל, מתוך נאום הפתיחה לקונגרס הציוני הרביעי).
- בנינו לעצמנו חבורת מומחים על-ידי קיבוץ של אנשים מוכשרים.
[ישראל] ישוב כפרי המושתת על עקרונות הקומוניזם.
- קיבוץ דגניה הוא הקיבוץ הראשון שנוסד בארץ, בשנת 1909.
שם לקבוצת לומדי תורה צעירים בלשון היהודים באירופה, ובלשון ימינו השנתונים המבוגרים בישיבה.
- בחורים שעדיין לא בקיבוץ לא מורשים להשתתף בועד.

שם פעולה מן קבֵּץ. נמצאת פעם אחת במקרא ”בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ וְאֶת כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ“ (ישעיהו נז, פסוק יג)
מילה שמוצאה מערב-שמי ,^[^{דרוש מקור}^] מופיעה בשפה אוגריתית(qbṣ; קבשׁ), במשמעות שבט. המילה הושאלה לעברית - מארמית (קְיִבְּשׁ qybwṣ) = אסופת/אשפת חצים. יתכן שהמילה מקושרת אל הפועָל באתיופית - (כבשא qabṣa) = לזרוק,להטיל יחד.
המילה מופיעה לראשונה בשפה העברית בסמוך לתקופת חורבן בית שני,במגילות ים המלח, ציטוט: "בק>בוץ חרון ובאריכות? ישובון וב?...". (מגילת חכמת המלך שלמה א')

ערך בוויקיפדיה: קיבוץ

לשון המקרא נמצא במקום אחד. יאמר על כמה יחידים נמצאים בקרבה האחד לשני.
- ”וְגַם בִּמְלֶאכֶת הַחוֹמָה הַזֹּאת הֶחֱזַקְתִּי וְשָׂדֶה לֹא קָנִינוּ וְכָל נְעָרַי קְבוּצִים שָׁם עַל הַמְּלָאכָה“ (נחמיה ה, פסוק טז)