מקור המילה בתנ"ך, וזהו ההסבר לתנועת החטף קמץ שעל האות צ', שאף-על-פי שאיננה גרונית (אהחר"ע), כך מנוקדת במקרא.
המילה מתועדת בלוחות אל-עמארנה מן המאה ה-14 לפנה"ס הכתובות בניב כנעני, בהגיית צֻאֻרווּ şu-ur-wu צטוט: "נתתי... וכד בשמים, צרי". אוגריתית -צְרוּ ẓrw צרי בהוראת "בלסם" הוא הבלסמון (אפרסמון, ראו פירוש ב') .לפיכך בעברית, השם הפרטי צרויה יכול להתפרש - "בלסמון האל"[1]
באכדית צרוwה - ṣurwa . כנראה סוג שרף הנקרא Storax balsam , ומבחינה לשונית, מדובר כנראה בגרסה אכדית לשם האוגריתי [2].
בערבית דרומית עתיקה - טְ'רו ḍrw . מזוהה כעץאלת המסטיק.ערבית - טָ'רו ḍarw מזוההה כפרי עץ אלת המסטיק[3]