צקלון
ערך זה עוסק בצקלון, תרמיל. לערך העוסק בציקלון, סופה; ראו ציקלון.
צִקְלוֹן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צקלון |
| הגייה* | tsiklon |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | משקל קִטְלוֹן |
| נטיות | ר׳ צִקְלוֹנִים; צִקְלוֹן־, ר׳ צִקְלוֹנֵי־ |
- ספרותי תרמיל, שׂק.
- "עת לאכול. בצל אחד הבנינים שטחנו לנו מחצלת על־פני הארץ והבאנו את צקלון הצֵדָה." ("ביקור בפרדס", מרדכי בן הלל הכהן)
- "אמר לו הקב"ה: יעקב, הלחם בצקלונך והבאר לפניך." (פרקי דרבי אליעזר, פרק 35)
גיזרון
עריכה- המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: ”וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ“ (מלכים ב׳ ד, פסוק מב), ומובנה אינו ברור. יונתן בן־עוזיאל (המאה הראשונה לסה"נ) תרגם את "וכרמל בצקלנו" ל"וּפֵירוּכָן בִּלְבוּשֵׁיהּ", כלומר "ודגנים בקליפותיהם", ופרשני המקרא הסתמכו על פירוש זה. המשמעות "תרמיל, שק" קיימת החל מלשון ימי הביניים, ומבוססת על הפירוש הרווח לפי הקשר המילה בפסוק.תיבת צקל משמשת בהוראת קליפה ,תרגום יונתן מתרגם: "ופרוכין בקליפותיה". אחרים פרשו בהשראת האוגריתית בהוראת: חיטה ירוקה
- במאמרו "בעקבות הלשון והספר" מוסר נ"ה טור-סיני על סמך תעודות אוגרתיות כי האות ב' הכתובה בצורה: "בצקלנו" היא שורשית-מרובעת, והוראת המילה: מנחת בכורים. בפרשנות המודרנית נמצא שבאוגריתית קיימת המילה "בצקל" במשמעות "שיבולת", לפיכך יתכן כי צורת היסוד של "בצקלֹנו" היא בְּצִקְלֹן , כלומר הצירוף: "וכרמל בצקלֹנו" משמש בהוראת: תבואה טרייה כשהיא עדיין בשיבולתה. בנוסף,אפשר ושורש ב-צ-ק-ל מקורו בהלחם-שורשים בצק+קל בהוראת קלתית
פרשנים מפרשים
עריכה- רש"י: "בצקלונו – (תרגום) בלבושיה."
- מצודת ציון: "וכרמל בצקלונו – שבלים רכים ומלאים, כשהם עדיין בקליפותיהן."
- מצודת דוד: "בצקלונו – תרגם יונתן בקליפותיהן."