צפיר

צָפִיר

לשון המקרא תַּיִשׁ צָעִיר.
- ”וּצְפִיר הָעִזִּים, הִגְדִּיל עַד מְאֹד...“ (דניאל ח, פסוק ח)
- ”וַיָּבִיאוּ פָרִים-שִׁבְעָה וְאֵילִים שִׁבְעָה וּכְבָשִׂים שִׁבְעָה, וּצְפִירֵי עִזִּים שִׁבְעָה...“ (דברי הימים ב׳ כט, פסוק כא)
- "בָּכוֹ תִבְכֶּה מְחֻמֶּשֶׁת סְפָרִים. כְּנֶהֱרַג כֹּהֵן וְנָבִיא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַל דָּמוֹ נִשְׁחֲטוּ פְּרָחִים כִּצְפִירִים. וְנָדוּ כְּצִפֳּרִים. כֹּהֲנֵי צִפּוֹרִים" (קינות/איכה ישבה חבצלת השרון)

מן המקרא. מקבילה גם באמרית: צְפִירָא.
מצוי בפניקית צפר ṣpr בהוראת שעיר,כלב עם פרווה צפופה . אכדית צוּפֻּרוּ ṣuppuru בהוראת ציצית,גזוז, מנוּצֶה , מכאן נגזר באכדית: צֻפֻּרֻ ṣupru בהוראת בע"ח מבוית. ^[1] ^[2]. השוו אל השורש השמי - ṣpp

↑ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago -1992. 'ṣupru' ; page: 253-254
↑ A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín, Wilfred G. E. Watson. 'ṣpr', page 777