| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
פתבג
|
| הגייה* |
patbag
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
מלצר הנושא פתבג
- לשון המקרא כמות קצובה של מזון.
- ”וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה, נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב, וּבְרִיאֵי בָּשָׂר; מִן־כָּל־הַיְלָדִים – הָאֹכְלִים, אֵת פַּתבַּג הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי הַמֶּלְצַר, נֹשֵׂא אֶת־פַּתבָּגָם, וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם; וְנֹתֵן לָהֶם, זֵרְעֹנִים.“ (דניאל א, פסוקים טו–טז)
- ”וְאֹכְלֵי פַת־בָּגוֹ יִשְׁבְּרוּהוּ, וְחֵילוֹ יִשְׁטוֹף; וְנָפְלוּ, חֲלָלִים רַבִּים.“ (דניאל יא, פסוק כו)
- המילה מופיעה שש פעמים בלבד במקרא, חמישה מתוכם בפרקו הראשון של ספר דניאל, ופעם נוספת בפסוק לעיל.
- הרכיב בַּג מקורו מפרסית: bāga – חלק, מנה; מקבילה בסנסקריט: bhāgá) भाग) באותה משמעות.
