פקועה

פַּקּוּעָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	פקועה
הגייה^*	paku'a
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	פ־ק־ע ב
דרך תצורה	משקל קַטּוּלָה
נטיות	ר׳ פַּקּוּעוֹת

פקועה דו־נבגית

לשון המקרא צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת הדלועים הצומח באזורי ערבה ומדבר, שפירותיו מרים ולא אכילים, ומייצרים מזרעיו שמן. מזוהה עם אבטיח הפקועה _{(Citrullus Colocynthis)}.
- ”וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל-הַשָּׁדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ וַיָּבֹא וַיְפַלַּח אֶל-סִיר הַנָּזִיד כִּי-לֹא יָדָעוּ.“ (מלכים ב׳ ד, פסוק לט)
- ”וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ב, משנה ב)
- ”מַחֲצֶלֶת הַקַּשׁ וּשְׁפוֹפֶרֶת הַקַּשׁ, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר; רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף שֶׁל פַּקוּעוֹת כַּיּוֹצֵא בָהֶן.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יז, משנה יז)
(ביולוגיה) סוג של פטריית־בסיסה המשמשת למאכל _(Agaricus).

גיזרון

1. מילה יחידאית. רד"ק כתב: "ומצאנו בפירוש הגאונים: פקועות שדה - כעין אבטיחים קטנים, והם מרים ועושין מזרע שלהם שמן, הוא שאמרו רבותינו ז"ל "בשמן פקועות"; והוא הנקרא בלשון ישמעאל חנטל". לפי פירוש זה מדובר באבטיח הפקועה, ובערבית: حَنْظَل (חַנְטַ'ל), שעליו דומים לעלי הגפן ופריו דומה לאבטיח התרבותי אך הוא מר ולא אכיל. זיהוי זה מוסכם כיום.^[1]

המשמעות המקורית של המילה היתה כנראה רחבה יותר, והכוונה: פרי עגול. כך מסתבר ע"פ הקבלה לסורית: ܦܲܩܘܿܥܵܐ (פַּקוּעָא) - פרי בר לא אכיל, בעיקר ממשפחת הדלועיים. יש שהקבילו גם למילה "פְּקָעִים" המופיעה גם היא בספר מלכים, שלפי חלק מהדעות הוראתה פרי/פרח עגול (ראו גם בגיזרון פקעת).

2. בפסוק הנ"ל פירש רש"י: "בולי"ץ (boleiz) בלע"ז, סם המוות", כלומר פטריות רעילות. וכן פירשו פרשנים נוספים. על פי פרשנות זו השתרש השם "פקועות" למיני פטריות שונים. יש לציין שכיום מקובל לומר שפרשנות זו אינה נכונה בכוונת הפסוק.