ניתוח דקדוקי - פועל
|
כתיב מלא |
פיהק
|
שורש וגזרה |
פ־ה־ק
|
בניין |
פִּעֵל
|
- לשון חז"ל פער פיו לשאוף אויר; עפ"ר כאות לעייפות או שעמום
- ”וְאֵלּוּ הֵן הַוְּסָתוֹת, מְפַהֶקֶת, וּמְעַטֶּשֶׁת, וְחוֹשֶׁשֶׁת בְּפִי כְרֵסָהּ, וְבְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ, וְשׁוֹפַעַת, וּכְמִין צְמַרְמֹרֶת אוֹחֲזִין אוֹתָהּ, וְכֵן כַּיּוֹצֵּא בָהֶן.“ (משנה, מסכת נידה – פרק ט, משנה ח)
- ”וכשהוא מפהק - היה מניח ידו על סנטרו“ (בבלי, מסכת ברכות – דף כד, עמוד ב)
- "אשתו מפהקת, ראשה על הכר" (קפה טורקי, מאת יענקלה רוטבליט)
רש"י: יש דורשים פיהק פיו הקים (ברכות כד, ב) יתכן גם משורש פו"ק כמו להפיק ומפיק ומלשון הוצאת רוח מהגוף.
השורש פהק
|
השורש פ־ה־ק הוא שורש מגזרת השלמים.
פ־ה־ק
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
פָּהַק
|
פּוֹהֵק
|
יִפְהַק
|
פְּהַק
|
לִפְהֹק
|
נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
הִפְעִיל
|
|
|
|
|
|
הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
פִּהֵק
|
מְפַהֵק
|
יְפַהֵק
|
פַּהֵק
|
לְפַהֵק
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְפַּהֵק
|
מִתְפַּהֵק
|
יִתְפַּהֵק
|
הִתְפַּהֵק
|
לְהִתְפַּהֵק
|
| |
|