עַתִּיקעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עתיק
הגייה* 'atik
חלק דיבר שם־תואר
מין זכר
שורש ע־ת־ק
דרך תצורה משקל קַטִּיל
נטיות נ׳ עַתִּיקָה, ר׳ עַתִּיקִים, נ"ר עַתִּיקוֹת
  1. ישן מאוד.
    • ”עַד דִּי-אֲתָה, עַתִּיק יוֹמַיָּא, וְדִינָא יְהִב, לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין“ (דניאל ז, פסוק כב) (מלולית: עד אשר יבוא עתיק הימים ודין יתן לקדושי עליונים)
    • המכונית הזו בת 20 שנה, היא ממש עתיקה.
    • יש לי מטבע עתיק מתקופת החשמונאים.

גיזרוןעריכה

  • לשון המקרא בארמית, בספר דניאל, שם רק בביטוי 'עתיק יומין'\'עתיק יומיא' = 'נעתק ימים (רבים), מרוחק ימים (רבים)'.
  • מקבילה בערבית: عتيق (עתיק) במשמעות דומה.
  • השורש ע־ת־ק מציין התרחקות, לרוב בהקשר למרחב (ראו: נעתק ממקומו, העתקה), אך כאן בהקשר לזמן.

מובאות נוספותעריכה

  • מילים קרובות מופיעות במקרא גם במשמעויות נוספות:
  1. ”וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַיהוָה לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְהוָה יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק.“ (ישעיהו כג, פסוק יח). כנראה במשמעות יקר, או חזק.
  2. ”אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם.“ (ישעיהו כח, פסוק ט), לפי הוראת "נעתק"="נלקח".
  3. ”וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר-בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים.“ (דברי הימים א׳ ד, פסוק כב)

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה


השורש עתק

השורש ע־ת־ק הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ע־ת־ק עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל עָתַק עוֹתֵק יֶעְתַּק או יַעֲתֹק עֲתֹק לַעֲתֹק
נִפְעַל נֶעֱתַק נֶעֱתָק יֵעָתֵק הֵעָתֵק לְהֵעָתֵק
הִפְעִיל הֶעֱתִיק מַעֲתִיק יַעֲתִיק הַעֲתֵק לְהַעֲתִיק
הֻפְעַל הָעֳתַק מָעֳתָק יָעֳתַק -אין- -אין-
פִּעֵל עִתֵּק מְעַתֵּק יְעַתֵּק עַתֵּק לְעַתֵּק
פֻּעַל עֻתַּק מְעֻתָּק יְעֻתַּק -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְעַתֵּק מִתְעַתֵּק יִתְעַתֵּק הִתְעַתֵּק לְהִתְעַתֵּק

הערותעריכה

  • בבניינים: נפעל, הפעיל והופעל- מותרת ההטיה גם בלא היחטפות, דהיינו; הֶעְתִּיק או הֶעֱתִיק, הָעְתַּק או הָעֳתַק, נֶעְתַּק או נֶעֱתַק וכו'...
  • בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]