המילה משותפת למספר לשונות שמיות. למשל; בארמית: ערדא; אכדית בהגיית חָרַדֻ: (ḫarādu); שאול לפלמירית בהגיית: עֲרְדִן ˁrdyn שהיתה בליסטרה מובלת בידי או ליתר דיוק, ברגלי חמורים
לשון חז"ל בעל חיים ארסי המוזכר בספרות חז"ל. ככל הנראה מין של נחש או לטאה.
”הצב למינהו להביא הערוד ובן הנפילים וסלמנדרא [...] וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב לימים יצא ערוד מביניהם “ (בבלי, מסכת חולין – דף קכז, עמוד א)
”מעשה במקום אחד שהיה עַרְוָד והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו. הראוהו את חורו. נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא.“ (בבלי, מסכת ברכות – דף לג, עמוד א)
↑ הקריאה ערוֹד בחולם מקובלת בישיבות האשכנזיות ועל פיה אין הבדל בין הגיית שמה של החיה הארסית ובין הגיית שמו של הערוד, מין חמור הבר. הקריאה ערוָד על משקל עקרב נהוגה במסורת ספרד, ויש לה ביסוס בחלק מכתבי היד של התוספתא והתלמוד בהם נכתב ערווד בוי"ו כפולה, וכן בספר הלכות גדולות ובתרגומי רס"ג לאיוב ולדניאל.
ערך בוויקיפדיה: ערוד
טקסונומיה בוויקימינים: Equus africanus
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ערוד