ערדל

עַרְדָּל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ערדל
הגייה^*	ardal
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ריבוי זוגי עַרְדָּלַיִם; עַרְדַּל־, ר׳ עַרְדְּלֵי־

נעל גומי שנועלים מעל הנעל הרגילה בימי גשם, על מנת למנוע ממנה להתרטב או להתכסות בבוץ.
- הערדליים של חברת אקמה מבודדים ועמידים לגשם, ויגנו עליכם מהקור והמים בימות החורף.
- כמו שכתוב בה"תוכחה"; ויהודים בתוך העם הנרדף, כאופן בתוך האופן, במצב דומה למי שמנעליו צרים ומציקים, ומשימים עליהם ערדליים עוד יותר צרים ומציקים. "נפוליון מן הגטו", נחום סוקולוב
- הברנש הוא נשאר על מקומו בפרוזדור האפל, מתנועע, מסיר מעליו את השלג, אחר-כך חולץ לאט-לאט את הערדליים, מוריד את הסודר, שהראש מכורך בו, מסיר מעל ראשו את כובע-בפרווה, וכך הלאה "מסכת שוטים", זאב ז'בוטינסקי

כנראה משורש ע-ר-ד ממנו נגזר שם החיה הקרויה ערוד (וזאת משום רגליו המפוספסות הנראות כעטויות ערדל). בלשון השומרית קיימת מילה דומה: ערדלא Ardalah שתיארה את משלח ידו של השליח, ונושא הכלים של האלה אישתר .
לשון חז"ל, מופיעה בתלמוד, ”אמר רב פפא: ערדלין - אין בהן משום כלאים“ (בבלי, מסכת ביצה – דף טו, עמוד א). ככל הנראה פרוש המילה היה שונה אז, אבל בעברית החדשה נקבעה משמעות זו.
בעתון "הצפירה" בתאריכים 17/7/1896 עד 22/7/1896 כותב בן־דוד בקורת על הספר "עדן הילדים" של י"ח טביוב. בפרט הוא מבקר את חסר הזהירות של טביוב בקביעת פרוש למלים מהתלמוד. בקטע מה־21/7 הוא מפרט לגבי ערדלים כי משמעותן מוטלת בספק, תוך צטוט פרוש רש"י על הכתוב במסכת ביצה.
בתאריכים 7/8/1896 עד ה־14/8/1896 משיב לו טביוב, ובפרט ב־13/8/1896 (החל מהפסקה הרביעית) הוא מודה שהתרגום של "ערדלים" אינו ודאי. לדבריו הוא הסתמך על יהושע שטיינברג, שבאתר בן יהודה מופיעה אמנם יצירה שלו בה הוא כתב "גאלושים (*ערדליים)".

ערך בוויקיפדיה: ערדליים

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ערדליים