עפי

עֹפִי

עופאים

ענף עץ, בד.
- ”עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל“ (תהלים קד, פסוק יב)
- "וְאוֹר גָּנוּז חֲרִישִׁי זוֹלֵף בֵּין עֳפָאָיו/ הִתְגַּנֵּב וַעֲבֹר עַל גְּזָעָיו..." "הַבְּרֵכָה", חיים נחמן ביאליק

פעם אחת במקרא.
במצרית קדומה מופיעה מקבילה בהגיית: "אִיפְטֲאּ-טְ" , (ȧuftȧ-t) האגיפטולוג ארנסט ווליס באדג' תירגם הירוגליף זה בהוראת - "עלווה" "שתילים" "זן-חיטה" ^[1].
כנראה ממקור ארמי מופיעה במקור חוץ מקראי "אגדת אחיקר" הכתובה בשפה הסורית-ארמית וממתוארכת סמוך למאה החמישית לפנה"ס בצורה: ("עפא" - ܥܦܐ) ובהוראת :פריחה, שגשוג. מופיעה כנראה במגילת ההודיות, ובספר בן סירא בצורה: "בעפיה", בהוראת: "בין ענפיה": "וְיָשִׂים קִנּוֹ בְעָפְיָהּ, וּבַעֲנָפֶיהָ יִתְלוֹנָן. (בן סירא יד-כו') תיבת "עפי" הושאלה מארמית לספרות בית שני ולמזמור קו' מתהלים ^[2].

↑ An Egyptian Hieroglyphic Dictionary By Budge E A Wallis עמוד 34 "ȧuftȧ-t"
↑ אלישע קימרון "ללשון בית שני בספר תהלים", בית מקרא, כרך כג‎, חוברת ב (עג‎) (טבת-אדר תשל"ח), עמ':145