עָטָה עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא עטה
שורש וגזרה ע־ט־י/ה, נל"י
בניין פָּעַל (קַל)
 
החרמון עוטה שלג
  1. לשון המקרא לבש, התכסה, התעטף (בבגד, מעיל, מטפחת, טלית, מסכה, שלג) או (חג, אור, מסכה) בהשאלה.
    • ”אִישׁ זָקֵן עׂלֶה וְהוּא עׂטֶה מְעִיל“ (שמואל א׳ כח, פסוק יד)
    • עׂטֶה אוֹר כּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה“ (תהלים קד, פסוק ב)
    • "בעטותו בגדי כבוד \ והתלבשו בגדי תפארת" (בן סירא נ יא)
    • אֲנִי צִפּוֹר מֵתָה, צִפּוֹר אַחַת שֶׁמֵּתָה. צִפּוֹר עוֹטָה מְעִיל אָפׂר. בְּלֶכְתִּי, לֵץ מַפְטִיר לְעֻמָּתִי. (אֲנִי צִפּוֹר מֵתָה / זלדה, פנאי)
    • הגליל עוטה טלית של לובן (מעריב, 10.2.1950)
    • בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים עָטְתָה נַפְשִׁי אַרְגָּמָן. (אֲנִי / רחל)
    • ירושלים החלה עוטה חג לקראת יום העצמאות. העירייה מקדימה בתליית דגלים בחוצות הבירה. (מעריב, 11.4.1980)
    • במערכות יחסים אינטימיות ומשמעותיות אנו עוטים מסכות המסתירות את הצרכים האותנטיים, בעיקר משום שלעתים קרובות הצרכים השונים מתנגשים. (חווה אוסטרובסקי, עובדת סוציאלית)
  2. עטף, כיסה

גזרון עריכה

  • באותה משמעות לעברית ובהגייה דומה, בערבית: "עֲטַה" غطا

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה